"הוא מסתגר, אוטם חלונותיו, מגיף תריסיו מפני זיוו של אור ובעיצומו של יום בורא לו לילה."
– ויליאם שייקספיר
{ מתוך המחזה "רומיאו ויוליה" }
דיכאון זו מילה בשימוש יומיומי ובהקשרים רבים. קיים רצף הנע בין דכדוך ועצבות ועד לדיכאון עמוק. כאשר בנקודה מסוימת על הרצף מתעוררת דאגה " מה קורה איתי?" יש תחושה של היסחפות במחשבות שליליות, הרגשה של ביטחון מעורער שמוצא אחיזה במחשבות. כשההתלהבות לעשייה פוחתת ואיכות החיים וההנאה בנסיגה. וכל זה נמשך כבר זמן ארוך מידי. כשזה קורה, שווה לעיתים למצוא את הזמן ולעצור, להפסיק לנסות פשוט להתגבר ולתת להרגשה הזאת תשומת לב מפני שאולי היא באה לתכלית כלשהי והיא חשובה. לעיתים יש קושי שדורש התייחסות או שיתכן והגיע זמן לשנוי כלשהו, שנוי בגישה או שנוי יותר תכליתי ומעשי. במקרים אחרים הדיכאון יכול לאותת שפשוט זקוקים למנוחה מההשקעה המתמדת שנדרשת לשדר ש "הכל בסדר". אלא שבעולם התובעני בו אנחנו החיים קשה לעצור, ובטח ובטח קשה לעצור לבד. מטרת הטיפול בדיכאון היא לאפשר מסגרת זמן של עצירה ובחינה של הרגשה הכבדה, המחשבות השליליות והדאגה. בטיפול נעשה ניסיון להבין, לשנות מה שניתן ולקבל את כל מה שלא ניתן לשנות, להעריך את המאמץ ולמצוא משמעות. לעיתים זה קורה בכמה שיחות בלבד ולעיתים נדרש קשר טיפולי ארוך יותר ואף חיזוק תרופתי.